ליבמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

בפניי בקשה לתשלום אגרת משפט לשיעורין.

על פי תקנה 14(ז) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ניתן להרשות למבקש לשלם את האגרה לשיעורין. אפשרות זו תיבחן בדרך כלל לאחר שהמבקש לא עמד בתנאים הקבועים בתקנה 14(ג) ונמצא כי אינו זכאי לפטור מתשלום האגרה. במקרה דנן, בדיון שנערך ביום 11/10/09 הוסכם על ידי הצדדים כי בית המשפט יכריע באפשרות תשלום האגרה לשיעורין, עוד בטרם נבחנה זכאותו של המבקש לפטור מלא מתשלום האגרה. לכן, בבחינת בקשה זו, יינתן משקל אף לדרישות הקבועות בתקנה 14(ג), בהתאם לסעד הנדרש.

בהתאם לתקנה 14(ג) על המבקש להניח תשתית עובדתית מלאה המוכיחה כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה במתכונתה הנוכחית, ושנית, כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקשת פריסת תשלום האגרה.

המבקש טוען כי מצבו הכלכלי קשה ואינו מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה במתכונתה הנוכחית. על כן, מבקש התובע לאפשר לו לשלם את מחציתה הראשונה של האגרה, העומדת על סך של 50,000 ₪, ב-25 תשלומים חודשיים בסך 2,000 ₪.

טענותיו של המבקש כלליות ואינן עומדות ברמת הפירוט הנדרשת ממנו בפסיקה ובתקנות. המבקש טוען כי אינו עובד ומחוסר הכנסה מאז 1.3.03. אך אינו מציין מדוע לא יוכל להיעזר באשתו, שעל פי הבקשה הינה בעלת הכנסה חודשית מספקת. מעבר לזאת, המבקש לא הביא כל תיעוד למצב חשבונו בבנק, פירוט תדפיסי אשראי, ועל אף שטען בבקשה כי אין לו ולאשתו כל חיסכון, העביר לפרקליטות, מאוחר יותר, מסמכים אודות קופת גמל של אשתו ובה למעלה מ-100,000 ₪. יתרה מכך, תגובת הפרקליטות מגלה כי על פי רישומי רשם החברות, בבעלות המבקש 50% מהמניות בחברת ליב – עץ, בה הוא מכהן כדירקטור וייתכן כי הוא מניב רווח כספי מכך. המבקש אף לא פירט אודות ניסיונות לגיוס הסכום מסביבתו הקרובה. בכל אלו, די כדי לקבוע שלא הוכחה חוסר יכולת לעמוד בתשלום האגרה, ואולם, יש לזכור, כי הבקשה אינה לפטור מתשלום זה, אלא תשלומו לשיעורין. בהתאם לכך, רמת הדרישה להוכחת מצוקתו הכלכלית אמורה להיות פחותה, ודי אם יוכיח כי מצבו הכלכלי הנ"ל אינו מאפשר לו לשלם את מחציתה הראשונה של האגרה בתשלום אחד.

אגרות בית המשפט הינן חלק מהכנסות המדינה, המופנות לקופת המדינה תמורת קבלת שירות מהמדינה באמצעות ערכאותיה. על כן, הנפגעת העיקרית מאי תשלום האגרה כנדרש הינה המדינה. בתגובת הפרקליטות לבקשתו הראשונית של המבקש לפטור מאגרה מצוין כי ככל שבית המשפט יראה לנכון, המדינה אינה מתנגדת שהמבקש ישלם את האגרה לשיעורין. המבקש טוען כי בהסתמך על כך הסכים לוותר על בקשתו לפטור מאגרה ולפנות בבקשה לתשלום האגרה לשיעורין. כעת, בתגובתה לבקשתו דנן, חזרה בה הפרקליטות מעמדתה המקורית והיא מתנגדת לתשלום האגרה לשיעורין. לא מצאתי בתגובת הפרקליטות כל הסבר לשינוי בעמדתה.

הגם שלא שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של התובע אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה כפי שנתבקש לה, הרי שלאור התרשמותי כי ההליך מגלה עילה לכאורית ולנוכח העובדה כי המדינה לא הביאה כל נימוק המצדיק חזרתה בה מהסכמתה המפורשת לתשלום האגרה לשיעורין, עליה הסתמך המבקש, אני מורה כי בהתאם לתקנה 14(ז) לתקנות, תשולם מחציתה הראשונה של האגרה ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.4.10ואילך. אי תשלום אחד מן התשלומים במלואו ובמועדו כמוהו כאי תשלום האגרה החלה על התובע, על כל המשתמע מכך.

ניתנה היום, י' אדר תש"ע, 24 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: